https://www.spa-massage.pro/

ז'אנר: סיפור אהבהNovember 10, 2022

צורה: מיניאטור

הערה:

יום בחייו של פיזיותרפיסט

שמעתי את דלת המשרד שלי נפתחת. בקושי, נקרע מהדיווחים, שהיו רק דם מהאף, היה צורך להעביר את זה היום לפני ארוחת הערב, היא סובבה את ראשה ו..., וצריכה להיות רעש, הוא נכנס פנימה. למרות מה אני? הוא באותיות גדולות. נושא חלומות הילדות, שמשגע אותי עיסוי בנתניה

רק עם המראה שלו, עלה כאן בפעם השלישית בשבוע האחרון. והאופי של הסטנדרט הזה של יופי גברי גרוע פי מאה ממה שהוא נראה. ובכן, זה אני, בסוד.

           "היי," הוא בירך ברכות.

           "על הספה", עניתי וחזרתי ללמוד את העבודות שלי.

           - מה, ככה מיד?

           בלי אפילו להסתובב, אני יכול לומר בביטחון שעכשיו יש חיוך על פניו, שהופך באורח פלא את אולג.

           - כן, - ושוב אפילו לא הסתובב.

           וזה קורה בכל פעם. הוא נכנס וכל אוצר המילים שלי נשכח לגמרי. וכדי לזכור את כל המילים הדרושות, אתה צריך תרגילי נשימה. כלומר, אני צריך להירגע. שאפו עמוק ואז נשפו. וכך, לפחות חמש פעמים, עד שאוכל לדבר כרגיל.

           "התפשטי," היא פקדה.

           - לגמרי? - עם זדון קל בקולו.

           היא עצמה את עיניה לכמה שניות. אפשר קצת כיף? יש מרכז מוזיקה. אני לא יכול לעבוד בשקט מוחלט. מעניין על איזה שקט אפשר לדבר באביב ועם חלון פתוח? בחוץ הציפורים שרות וכל העצים לובשים את בגדיהם הירוקים. אני רק רוצה לעזוב את העבודה הזו ומהמטופלים האלה. צאו לשם וקח נשימה עמוקה של אוויר צח. ובכן, כן, נקו בדיוק עד הרגע שבו איזה בחור חכם חולף על פניו על אופנוע. הנה, למשל, איך אולג. משהו שאני סוטה ממנו. סטה מעט הצידה והגביר את הצליל. המנגינה העדינה "דוראן דוראן" זרמה מהרמקולים, משהו על העולם הרגיל 1 . יפה מאוד ורומנטי להפליא. היא הסתובבה בכיסאה וחייכה אל אולג:

           - קדימה לגמרי!

           וואו! לבסוף ראיתי את המבוכה על פניו. בפעם הראשונה בזכרוני, הצלחתי להשיג זאת.

           – הנה הקומה הראשונה וחלון פתוח, – ודאי הצביע גם על החלון הזה ממש באצבעו.

           אפשר לחשוב שבמשרד שלי אני לא יודע איפה ומה יש. אוקיי, אני ארחם עליו הפעם.

           - אתה יכול להשאיר את התחתונים שלך.

           - אתה? - ושוב החיוך הזה, שממנו מופיעה גומה על הלחי הימנית.

           - לעצמך. אני לא לובש תחתונים לגברים.

           היא התיישבה בנוחות בכיסאה והתכוננה לחשפנות חינם. אולג לא מיהר לרצות אותי, עבר מרגל לרגל. הממ, מי מחבריו שיראה עכשיו במצב הזה לא יאמין שהמנהיג הקבוע שלו יכול להיות כל כך נבוך. והכי חשוב איפה? במשרד הפיזיותרפיסט!

           - נו? מיהרתי אליו.

           הוא בהה בעיניים שלי ובלי לשבור קשר עין, החל לאט לאט לפתוח את כפתורי הז'קט שלו.

           – לא נורא, – שיבח, – ועכשיו עוד קצת כיף ולפי קצב המוזיקה.

           קללה בקושי מורגשת והדברים הלכו הרבה יותר מהר.

           אולג, יש לנו מעט מאוד זמן. אז תן לי להפנות את הגב, ובפעם הבאה תעשה לי סטריפטיז. עִסקָה?

           עוד קללה וחיוך על הפנים שלי. אני אוהב לעצבן אותו! אני פונה וממשיך למלא את הדוחות.

           - אני מוכן!

           – ידיים בתפרים, – ושוב מצוות הערות בקולו.

           עם אנשים כמוהו אי אפשר לעשות ויתורים, צריך להראות מיד מי אחראי במשרד. אחרת, הם ישבו על הצוואר וידברו בצורה אינטליגנטית על איך והכי חשוב באיזה כוח אני צריך להתמודד עם הגוף שלהם.

           - כבר! הוא ילד טוב וצייתן.

           היא זמזמה בקול, התמתחה ולקחה בקבוק שמן עיסוי מהשולחן, התכוננה לביצוע. היא עלתה לספה עם השכיבה, ממש ככה, אולג עליה באותם בגד שחייה. היא תפסה את הסדין וכיסתה אותו מהמותניים ועד הרגליים. היא פתחה את הבקבוק, סחטה מעט שמן והחלה בעינוי שנקרא "עיסוי".

           עם שתי כפות ידיים סגורות, היא רצה בצורה חלקה לכיוון המותני לאורך עמוד השדרה, ואז פרשה את זרועותיה על השכמות וכך, כמה פעמים. כל משטח העבודה חייב להיות משומן היטב. אלוהים, כמה רע זה נשמע! תנועות קלות שאינן מתעלמות מכל אזור בגב. הו, אם זה היה רצוני, בהנאה, הייתי מושך את התחתונים שלו ומתחיל לעסות את מה שמתחת. אממ, ישבן ורגליים. קחו את המילה שלי על זה, הגוף שלו שווה לא להתעלם מפרט אחד.

           - בסדר גמור? - ליתר בטחון, הובהר.

           משהו מלמל בצורה לא ברורה בתגובה. אני עצמי יודע כמה נעים לשכב ככה כשמלטפים את הגב בעדינות רבה. הגביר מעט את הלחץ, כעת חימם את העור. אולג נרגע כמעט לחלוטין, מה שלמעשה ניסיתי להשיג.

אני לא אוהב לדבר במהלך ההליך, והוא הבין זאת כבר בביקורו השני. ובהתחלה ניסיתי לפלרטט, הייתי צריך להציע הצעה כמה פעמים. לא עזר. ורק אחרי שהסברתי, בדוגמה של הגב שלו, שבכוחי לפגוע בו, נרגעתי. אני מאמין שצריך לכבד את רצונותיי. אגב, הוא התרשם. עשרים דקות לאחר סיום הפגישה הוא חזר עם זר פרחים והתנצל ארוכות. הייתי צריך לסלוח, באופן כללי, אני בחורה חביבה ולא סלחנית. בביקוריו הבאים, במהלך העיסוי, הוא הגיב רק לשאלות שלי, וכך הוא שתק "כמו דג על קרח".

           הכל באותו כיוון, היא העבירה את עצמות האצבע שלה בספירלה, הפעילה כוח קטן ולכדה חלקים שונים בגבו. פעולה זו אורכת בממוצע בין שתיים לשלוש דקות, שניתן לספור מהלחנים המגיעים מהרדיו.

           היא עצמה את עיניה, ובלי להפסיק לאמן כל שריר בגב, החלה לפנטז על נושא חופשי.

           אה, הנה כדי לקבל תעוזה! שימו לב, לא אומץ, כלומר יהירות. ומסירים ממנו את הסדין, מעבירים את האצבעות על ישבנו, מעסים ומשפשפים את השמן לתוך העור. אז אני יכול לדמיין איך, בהשפעת הידיים שלי, השרירים יתכווצו ויהפכו קשים. ועדיף מיד - בעדינות עם הציפורניים שלך, לא הרבה, רק כדי שהוא ירגיש את ההתרגשות גוברת בו מהמגע האלה. רדו באיטיות אל הירכיים, תוך לישה בזהירות כל שריר. פרש מעט את רגליו וליטף בעדינות את פנים הירך, בקושי נוגע באיבר המתוח. ובכן, אני מקווה, לפחות עד אז, הוא יהיה במצב הזה. הסר את הידיים מאזור המפשעה ועשה עיסוי כף הרגל, מעסה בזהירות כל אצבע. הרם רגל אחת ובתנועות ספירליות של האגודל והאצבע של שתי הידיים ללוש בו זמנית לאורך הצדדים החיצוניים והפנימיים של הרגל התחתונה והירך בכיוון מעלה. אני לא אגע בגב שלי, וכך, כמה זמן השקעתי בזה. תפוס קטע קטן משריר העכוז באצבעותיך, מנסה לעשות זאת בקצב אחיד, תופס ומושך לכיוון עמוד השדרה. ותעשה שוב את הרגליים. בתנועות החלקה קלות לאורך קו האמצע של גב הרגל עד לישבן. בקשו ממנו להתהפך ולתת לו עיסוי קל ואירוטי על הבטן ומטה.... אוחז ומושך לכיוון עמוד השדרה. ותעשה שוב את הרגליים. בתנועות החלקה קלות לאורך קו האמצע של גב הרגל עד לישבן. בקשו ממנו להתהפך ולתת לו עיסוי קל ואירוטי על הבטן ומטה.... אוחז ומושך לכיוון עמוד השדרה. ותעשה שוב את הרגליים. בתנועות החלקה קלות לאורך קו האמצע של גב הרגל עד לישבן. בקשו ממנו להתהפך ולתת לו עיסוי קל ואירוטי על הבטן ומטה....

כמה חבל שבתכניות שלי היום רק עיסוי גב. והמנהל שלנו יכול להיכנס למשרד בכל רגע, שכמובן לא יאשר עיסוי מסוג זה במוסד. למרות שאנחנו מפעל בבעלות המדינה, המהות של זה לא משתנה.

היא לקחה נשימה עמוקה, היא טפחה על ישבנו בידה.

- מוכן! אתה יכול להתחפש!

- מה? כבר הכל?

היא משכה בכתפיה וניגשה אל הכיור לנקות את השמן שנותר מידיה. לא נתנו לי להגשים את תוכניתו, ידיו, שתפסו אותי במותני והסתובבו אליו.

           – התלבש, בבקשה, – שאל אותו בפליאה בשמעו כיצד רעד קולי מעט למראהו.

           ישב על הספה רק בבגדי שחייה, הוא משך אותי אליו והכניס אותי בין רגליו הפשוקות. הוא נענע בראשו ורכן אל שפתיי. נשענתי לאחור ונישקתי אותו בחזרה. נגיעות רכות שמלהיבות תשוקה, מגע עדין של הלשון וזה הכל... שכחתי שמטופלים עדיין מחכים לי במסדרון.

           – גובלין, – משכתי ודחפתי אותו מעט.

           אצבעותיי, שעדיין מכוסות בשמן עיסוי, החליקו במורד חזהו ונגעו בתחתונים. הוא לחש משהו מרגיע באוזני ובידו כיוון את שלי לתוך בגד השחייה שלו. בזמן שחשבתי מה לעשות הלאה, אולג לחץ מעט על תנוך האוזניים שלי עם שפתיו. לאחר שהחליטה, היא משכה את הגומי, ואצבעותיה שכבו על הבשר הנרגש. היא ליטפה בעדינות בקצות אצבעותיה, ואז כרכה את ידה סביב איברו.

           – גובלין, אנשים מחכים לי שם, – היא כמעט נאנקה, לא שוכחת להזיז את ידה למעלה ולמטה.

           "הם לא מחכים יותר," הוא לחש באוזני, "אל תפסיק."

           קפאתי למחשבה שפקדה לבסוף את ראשי הבעייתי.

           "רגע," היא הוציאה את ידה והניחה את שניהם על חזהו, דוחפת אותו שוב, "איך הם לא מחכים?"

           אמרתי להם שיום העבודה שלכם נגמר להיום.

           - גובלין, השתגעת? לא האמנתי לו.

           - מה לא בסדר כאן? - עיניים תמימות שיכולות להטעות כל אחד מלבדי.

           - אתה יכול לדמיין מה אולגה ניקולייבנה תגיד?

           - אתה מדבר על המימרה שלך? הוא שאל בחיוך.

           "כן," היא הנהנה אליו, "כלומר, לא. ובכן, אתה מבין.

           הוא חייך, הראה שהוא באמת מבין אותי. הוא תפס את פניי בשתי ידיו והרים אותן כך שהבטתי בעיניו הכחולות הרציניות להפליא.

           – אמרתי לה שתהיי עסוקה היום. מאוד.

           - מה זה? – לא הבנתי, – הוללות, אולי, במשרדך שלך?

           "לא," הוא הניד בראשו.

           "טוב, אל תייסר," שאלתי אותו.

           אנחנו צריכים להגיע למקום אחד.

           - איפה?

           - במשרד הרישום.

           – ומה שכחתי שם?

           לשי נאנק וטמן את מצחו בשלי.

           – לעזאזל, מאריש, איזה איטי-דעת אתה!

           "אני לא יכול לקרוא מחשבות של אנשים אחרים," התפרצתי וצחקתי לעברו במעמקי נשמתי.

           אחרי הכל, אני יודע שהוא לא חובב נאומים ארוכים וארוכים, אבל אני עדיין אקבל ממנו את המשפט הזה, לא משנה מה המחיר.

           "בואו נגיש בקשה," הוא ענה בהנאה.

           סליחה, אין לי זמן לשטויות. או שתגיד ישירות מה שאתה רוצה, או יאללה, תתלבש ולך!

           "מאריש," הוא צייר.

           - אני מחכה! – אמרה, בעודה ניתקה.

           גובלין אהובי עצם את עיניו ואמר:

           - תינשא לי!

           - מה? היא העמידה פנים שהיא לא שומעת.

           - היי אשתי!

           - ו? מיהרתי אליו.

           - אז מה? – לא הבין הוא, פוקח עיניים.

           - אני אוהב אותך! – דרש אותו.

           - ואני אתה! - אולג היה מאושר.

           – גובלין, – הרמתי את אגרוף אל אפו, – מה זה מריח?

           - מוות? הוא ענה בחוסר וודאות.

           "בדיוק," הסכמתי איתו.

           הוא גלגל את עיניו, ואז הסתכל על שפתיי ואמר:

           מאריס, אני אוהב אותך. תינשא לי!

           - לא.

           - למה אתה מתכוון לא?

           - אני לא יודע.

           מאריש, אני אנשוך אותך!

           - טוב.

           - מה בסדר?

           - גם אני אוהב אותך!

           - ו?

           - בלי "ו", - חתכתי.

           - מה עם להתחתן? הוא משך בטינה.

           - לא לא היום.

           - למה?

           - אתה צריך להתלבש הרבה זמן.

           אולג קפץ מהספה, תפס את זרועי וניסה למשוך אותי למסדרון.

           - תפסיק! – צעקתי, – התבדחתי!

           "גם אני," הוא אמר בחיוך.

           מחכה למבט המבולבל שלי, שהפך מהר מאוד למאוכזב, ורק אז התנשא להרגיע:

           - אני על אופנוע. ואתה יכול פשוט לשתוק. קדימה, צאו לדרך.

           היא החלה במהירות להוריד את חלוק הרחצה, לצחוקה המדבק של אהובתי. ואז מי יודע? פתאום הוא משנה את דעתו! ואז אלך כמו טיפש, בלי בעל.

סוֹף

נ.ב: אם חייכת, אז אני לא כותב לשווא...